רש"ש על עירובין כ״ה א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור עירובין כ״ה א
1 מַאן דְּשָׁרֵי — דְּהָא לֵיכָּא דָּיוֹרִין. וּמַאן דְּאָסַר — זִימְנִין דְּהָוֵי בַּהּ דָּיוֹרִין וְאָתֵי לְטַלְטוֹלֵי.
2 קַרְפֵּף יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁלֹּא הוּקַּף לְדִירָה וּבָא לְמַעֲטוֹ, מִיעֲטוֹ בָּאִילָנוֹת — לָא הָוֵי מִיעוּט.
3 בָּנָה בּוֹ עַמּוּד גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה — הָוֵי מִיעוּט. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה — לָא הָוֵי מִיעוּט. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה — רַבָּה אָמַר: הָוֵי מִיעוּט, וְרָבָא אָמַר: לָא הָוֵי מִיעוּט.
4 רַבָּה אָמַר: הָוֵי מִיעוּט, דְּהָא נָפֵיק לֵיהּ מִתּוֹרַת לָבוּד. רָבָא אָמַר: לָא הָוֵי מִיעוּט, כֵּיוָן דְּלָא הָוֵי מְקוֹם אַרְבָּעָה — לָא חֲשִׁיב.
5 הִרְחִיק מִן הַכּוֹתֶל אַרְבָּעָה וְעָשָׂה מְחִיצָה — הוֹעִיל. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה — לֹא הוֹעִיל. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה — רַבָּה אָמַר: הוֹעִיל, רָבָא אָמַר: אֵינוֹ מוֹעִיל.
6 רַבָּה אָמַר: הוֹעִיל, דְּהָא נָפֵיק לֵיהּ מִתּוֹרַת לָבוּד. רָבָא אָמַר: אֵינוֹ מוֹעִיל, כֵּיוָן דְּלָא הָוֵי מְקוֹם אַרְבָּעָה, לָא חֲשִׁיב.
7 רַב שִׁימִי מַתְנֵי לְקוּלָּא: טָח בּוֹ טִיט וְיָכוֹל לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ — הָוֵי מִיעוּט. אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ — רַבָּה אָמַר: הָוֵי מִיעוּט, רָבָא אָמַר: לָא הָוֵי מִיעוּט.
8 רַבָּה אָמַר: הָוֵי מִיעוּט, הַשְׁתָּא מִיהָא קָאֵי. רָבָא אָמַר: לָא הָוֵי מִיעוּט, כֵּיוָן דְּלָא יָכוֹל לְמֵיקַם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לֹא כְּלוּם הוּא.
9 הִרְחִיק מִן הַתֵּל אַרְבָּעָה וְעָשָׂה מְחִיצָה — הוֹעִיל.
10 פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אוֹ עַל שְׂפַת הַתֵּל, רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא, חַד אָמַר: הוֹעִיל, וְחַד אָמַר: לֹא הוֹעִיל.
11 תִּסְתַּיֵּים דְּרַב חִסְדָּא אָמַר הוֹעִיל, דְּאִתְּמַר: הָעוֹשֶׂה מְחִיצָה עַל גַּבֵּי מְחִיצָה, אָמַר רַב חִסְדָּא: בְּשַׁבָּת הוֹעִיל.
12 בְּנִכְסֵי הַגֵּר לֹא קָנָה.
13 וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אַף בְּשַׁבָּת נָמֵי לֹא הוֹעִיל. תִּסְתַּיֵּים.
14 אָמַר רַב חִסְדָּא: וּמוֹדֶה לִי רַב שֵׁשֶׁת שֶׁאִם עָשָׂה מְחִיצָה עַל הַתֵּל — שֶׁהוֹעִיל.
15 מַאי טַעְמָא, הוֹאִיל וּבַאֲוִיר מְחִיצוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הוּא דָּר.
16 בָּעֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: נִבְלְעוּ מְחִיצוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, וְהָעֶלְיוֹנוֹת קַיָּימוֹת, מַהוּ?
17 לְמַאי? אִי לְנִכְסֵי הַגֵּר, הַיְינוּ דְּיִרְמְיָה בִּירָאָה. דְּאָמַר יִרְמְיָה בִּירָאָה אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דִּשְׁדָא לִיפְתָּא אַפִּילָא דְּאַרְעָא דְגֵר, וַאֲתָא יִשְׂרָאֵל אַחֲרִינָא רְפַק בָּהּ פּוּרְתָּא — בָּתְרָא קָנֵי, קַמָּא לָא קָנֵי.
18 מַאי טַעְמָא? בְּעִידָּנָא דִּשְׁדָא — לָא קָא שָׁבַח. כִּי קָא שָׁבְחָא — מִמֵּילָא קָא מְשַׁבְּחָא.
19 וְאֶלָּא לְעִנְיַן שַׁבָּת, הָוֵי מְחִיצָה הַנַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת.
20 וְתַנְיָא: כׇּל מְחִיצָה הַנַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — שְׁמָהּ מְחִיצָה.
21 לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִזְרוֹק, אֲבָל לְטַלְטֵל — אָסוּר.
22 כִּי אִיתְּמַר דְּרַב נַחְמָן — אַמֵּזִיד אִיתְּמַר.
23 הָהִיא אִיתְּתָא דַּעֲבַדָה מְחִיצָה עַל גַּבֵּי מְחִיצָה בְּנִכְסֵי הַגֵּר. אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא, רְפַק בָּהּ פּוּרְתָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אוֹקְמַהּ בִּידֵיהּ. אֲתַאי אִיהִי וְקָא צָוְוחָא קַמֵּיהּ. אֲמַר לַהּ: מַאי אֶיעְבֵּיד לָךְ, דְּלָא מַחְזְקַתְּ כִּדְמַחְזְקִי אִינָשֵׁי.
24 קַרְפֵּף בֵּית שָׁלֹשׁ וְקֵירָה בּוֹ בֵּית סְאָה. רָבָא אָמַר: אֲוִיר קֵירוּיוֹ מְיַיתְּרוֹ. וְרַבִּי זֵירָא אָמַר: אֵין אֲוִיר קֵירוּיוֹ מְיַיתְּרוֹ.
25 לֵימָא רָבָא וְרַבִּי זֵירָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָא מִיפַּלְגִי. דְּאִיתְּמַר: אַכְסַדְרָה בְּבִקְעָה, רַב אָמַר: מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין מְטַלְטְלִין אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת.
26 רַב אָמַר: מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ — אָמְרִינַן פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין מְטַלְטְלִין אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת — לָא אָמְרִינַן פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם.
פירוש רש"ש על עירובין כ״ה א
1 גמרא האי מאן דשדא ליפתא כו' ואתא כו' בתרא קני כו'. לכאורה ה"נ מדל"ק בקיצור לא קנה כדאר"ח לעיל. דדוקא אם קדם האחר קודם שנשרש. וקמ"ל דל"א שקנה הא' למפרע משעה דשדא. אבל משנשרש קנה עכ"פ מאותה שעה ודלא כדמשמע מפרש"י. אבל בב"ב הגי' לא הוי חזקה משמע דלגמרי אינו כלום אף משהשריש. והמגיהים לא העירו מזה:
2 תוס' ד"ה שאם. רש"י ל"ג ע"ש התל כו'. גירסת ע"ש התל ודאי לא יתכן דהא אמר מקודם דע"ש התל מחלוקת. וא"כ ע"כ כאן צריך לשנות הלשון. ולולי פירש"י והתוס'. הנל"פ דלא מיירי בתל העומד בקרפף אלא בתל בפ"ע המתלקט עשרה מתוך ד' דלא מהני אלא לב"ס כדלעיל טו והכל לענין לטלטל בראשו. ואמר: הרחיק מן התל כו' היינו שעשה מחיצות למטה רחוק מרגליו. ועל שפת התל היינו בהתחלת גובה שפועו: